<h1>תוספות רבינו יהודה שיר ליאון — פסחים</h1>
<h2>דף כט.</h2>
[פסחים צ"ב ע"ב] בודקין לעושי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה. והיינו טעמא דלא העמידו דבריהם במקום כרת, אבל העמידו דבריהם במקום מיתה. הכא משמע דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל במקום עשה או לאו העמידו. וא"ת והא אמרינן פרק קמא דשבת [ד' ע"א] הדביק פת בתנור דלא התירו חכמים לרדותה קודם שיבא לידי איסור שבת, אלמא דהעמידו דבריהם במקום כרת. וי"ל דשאני התם [דפשע]. וא"ת והא אמרינן בעירובין פרק בכל מערבין [ל' ע"ב] מערבין לנזיר ביין ולכהן בבית הפרס דאמר רב יהודה מנפח אדם בית הפרס והולך. אלמא דמשום מצוה בעלמא לא העמידו דבריהם. וי"ל דודאי לגבי [מצוה] בעלמא לא העמידו דבריהם, והכא הכי פירושו לא העמידו דבריהם במקום כרת, כלומר במקום דאילו היה עביד איכא כרת בספק, שאם יש שם עצם כשעורה יהיה טמא ויאכל קדשים בטומאת הגוף שהיא בכרת, ואפילו הכי לא העמידו דבריהם כיון דאילו לא עביד איכא נמי כרת. אבל העמידו דבריהם במקום מיתה, כגון [תרו]מה שאם נטמא ויאכל תרומה אינו כי אם במיתה, אבל אי לא עביד ליכא לא מיתה ולא כרת לא העמידו דבריהם אפילו במקום מצוה. מיהו תימה למ"ד דמערבין לדבר הרשות היאך התירו בית הפרס, והלא לא התירו בית הפרס אלא לדבר מצוה כדמשמע במסכת בכורות [דתנן (כ"ט ע"א)] הנוטל שכר לדון דיניו בטילין להעיד עדותו בטילה להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה, ואם היה כהן מטמא תרומתו מאכילו ומשקהו, ומפרש בגמרא אבית הפרס כדרב יהודה [ודוקא] לדון ולהעיד שהוא מצוה מיטמא בבית הפרס אבל לדבר הרשות לא. וי"ל דאפילו למ"ד מערבין לדבר רשות אינו שכיח לערב בו כי אם לדבר מצוה קצת, כדמשמע בריש כיצד [משתתפין (פ"ב ע"א) אמר רב] יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קמ"ל תנינא כדי שילך לבית האבל או לבית המשתה, מהו דתימא אורחא דמילתא קתני קמ"ל, אלמא דסתמא דמילתא אין מערבין אלא לדבר מצוה. [והא] דאמרינן בפרק בתרא דמגילה [כ"ז ע"א] ובפ"ק דע"ז [י"ג ע"א] דמטמא כהן בבית הפרס ללמוד תורה וליקח אשה, [דוקא ע"י] בדיקה משום דמצוה גדולה מותר כה"ג, אבל לתרומה [אפי'] על ידי בדיקה אינו אוכל תרומה. [אלא] משום דקשיא ליה מאי קאמר דבעי הכא מאי בודקין הלא משנה שלימה היא דבודקין שנותן את העפר בכברה וכו'. ואין לפרש ... והבדיקה בודקין בכברה רב יהודה אמר מנפח אדם בית הפרס והולך, דמ ... האחרת, ומה בדיקה שנישנית במתניתין. לכך נראה לר"ת דלא גרסינן מאי בודקין, אלא דבודקין לאוכלי פסח ואין בודקין לאוכלי תרומה. אמר רב יהודה אמר שמואל מנפח אדם בית הפרס והולך, פירוש ע"י אותה בדיקה יכול לאכול אף תרומה. וקשה לפירושו מהא דאמרינן בפרק חומר בקודש [כ"ה ע"ב] מודים ב"ש לב"ה בודקין לעושי פסחים ואין בודקין לאוכלי תרומה אמר רב יהודה אמר שמואל מנפח בית הפרס והולך גבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת גבי תרומה העמידו דבריהם במקום מיתה. והשתא ליקשי לפירושו אמאי הפסיק מילתא דשמואל בינתים, והלא אותה בדיקה דאמר שמואל מהניא אף לתרומה. [ועוד] הוה לי' לאיתויי בדיקה דמתניתין דכברה ולפרושי טעמא דלא העמידו וכו'. ועוד קשי דקא בעי התם, איבעיא להו בדק לפסחו מהו שיאכל בתרומתו, ומה שייך האי בעיא על בדיקה דשמואל והלא בדיקה דשמואל מהניא אף לתרומה. ועוד קשיא דמייתי מילתיה דרב יהודה אמר שמואל בפ"ב דמסכת כתובות [כ"ח ע"ב] גבי אלו נאמנים בגודלן מה שראו בקוטנן עד כאן היינו מהלכין בשבת ע"כ בית הקברות. ומוקי לה בבית הפרס דרבנן דאמר רב יהודה אמר שמואל מנפח בית הפרס והולך, והתם אמאי קא מייתי כלל מילתיה דרב יהודה והלא לא הזכיר התם תרומה, וההיא בדיקה לתרומה הויא. לכך נראה להר"י דלאוכלי תרומה לא מהניא כלל שום בדיקה, וגרסינן שפיר "מאי בודקין". וה"פ מאי בודקין שיוכל לעשות לכתחילה ולעבור אבית הפרס לכתחלה. דההיא בדיקה דמתניתין היינו היכא דעבר כבר אבית הפרס בלא שום בדיקה, וקאמר דלא קא ידע אם יש בו עצם כשעורה אם לאו וקתני דבודקין אותה ע"י כברה. וההיא בדיקה דרב יהודה אמר שמואל מיירי כדי לעבור לכתחילה לעשות פסחו. והא דמייתי מילתיה דרב יהודה אמר שמואל בפ"ב דכתובות אתי שפיר, דמייתי ליה להוכיח דבית הפרס דרבנן מדמתיר לכתחילה לעשות פסחו, דאילו הוה מייתי הבדיקה דכברה לא הוה מוכיח כלום דבית הפרס דרבנן, דההיא בדיקה מיירי כגון שעבר כבר שאין לו מה לעשות ומהניא האי בדיקה אפילו הוי טומאה דאורייתא. מ"ר.
